פסק-דין בתיק ת"ק 1145-12-12

1.      לפני תביעה קטנה להשבת דמי שכירות שגבתה הנתבעת מהתובע ביתר וכן לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובע.

2.      אין חולק בין הצדדים כי ביום 18.6.2006 נחתם על ידם  חוזה שכירות המתייחס לדירה הממוקמת ברחוב יחיאל 23 בחיפה. הנתבעת הייתה במועדים הרלוונטיים בעלת הדירה והתובע היה שוכר הדירה.

3.      בין היתר סעיפי החוזה הוסכם בסעיף 21 כדלקמן:

"השוכר יהיה רשאי לעזוב ביום 18.12.2006 את הדירה ללא חיוב בשכ"ד."

4.      סעיף 21 להסכם השכירות נוסח בידי פקידת הנתבעת לאחר שנוהל משא ומתן בין התובע למהל הנתבעת.

5.      התובע טוען כי ניצל את זכותו על פי החוזה ועזב את הדירה ביום 18.12.2006. למרות זאת, הנתבעת המשיכה להפקיד את ההמחאות שמסר התובע מראש וגבתה דמי שכירות בעבור חודשים ינואר, פברואר ומרץ 2007. באשר לשכירות של חודש אפריל 2007 הנתבעת הפקידה את ההמחאה אך היא סורבה. בעקבות כך פתחה הנתבעת בהליך הוצאה לפועל לגביית ההמחאה. התובע הגיש התנגדות לביצוע ההמחאה שם טען כי עזב את המושכר ביום 18.12.2006 בהתאם לזכותו. לאחר שניתנה לתובע רשות להגן חזרה בה הנתבעת מהתביעה וביקשה למחוק אותה.

6.      הנתבעת מכחישה כי התובע עזב את המושכר בתאריך המוסכם ומוסיפה וטוענת כי הוא עזב את המושכר בסוף חודש ינואר 2007. בשים לב לכך לא קמה לו הזכות לבטל את הסכם השכירות ועליו לשלם את דמי השכירות עד סוף תקופת השכירות.

7.      היום שמעתי את עדויות הצדדים כאשר מטעם התובע העידו הוא בעצמו וגב' צילה שטיינר ומטעם הנתבעת העיד מר דניאל בריגר.

8.      לאחר ששקלתי את טענות הצדדים והראיות שהונחו לפני הנני סבור כי דין התביעה להתקבל כפי שאפרט להלן.

9.      עדת התביעה גב' שטיינר מסרה כי השכירה דירה שבבעלותה לתובע החל מיום 15.12.2006 מה שתומך בטענת התובע כי עזב את המושכר בתאריך המיועד. עוד הוסיפה גב' שטיינר כי שוחחה עם מר דניאל בריגר מספר פעמים, בשים לב לכך שהתובע אינו שולט בשפה העברית ודרשה ממנו בשם התובע כי ישיב את ההמחאות נשוא התביעה לידי התובע אך ללא הועיל.

10.  עדותה של גב' שטיינר עשתה עלי רושם אמין. בעדותה לא נפלו סתירות או פרכות.

11.  אמנם התובע העביר את חשבון הארנונה והחשמל על שם הנתבעת במועד מאוחר יותר למועד עזיבתו הנטען. את חשבון הארנונה העביר על שם הנתבעת ביום 30.1.2007. במעמד העברת החשבון יצר פקיד העיריה קשר עם מר דניאל והלה הביע הסכמה כי החשבון יועבר על שם הנתבעת.  מר דניאל מאשר עובדה זו בעדותו אך טען כי הסכים לכך לאור העובדה כי על פי חוק ברגע שהדירה אינה תפוסה על ידי התובע הוא מחויב להעביר את חשבון הארנונה על שם הנתבעת. אולם אין בפי עד זה כל הסבר מדוע הסכים כי החשבון יועבר על שם הנתבעת החל מיום 1.1.2007 כעולה מת/2. מת/2 תועדה תרשומת שיחה בין פקיד העיריה למר דניאל בה נרשם:

"אימות טלפוני עם דניאל ע"י העיריה לצורך העברת בעלות בחזרה, קיבלו אישור בעיריה מדניאל לסגירת חשבון והשבת בעלות."

יודגש כי באותו מעמד חתם התובע על הצהרה לפיה הוא עזב את המושכר ביום 18.12.2006. לכן באישור הנתבעת להעביר את החשבון על שמה יש משום הסכמה לעבודה זו.

12.  בנוסף התובע הוכיח כי החל מחודש ינואר 2007 החל לשלם ארנונה עבור הדירה ששכר מגב' שטיינר בהתאם לת/3. עובדה זו מצטרפת לעדות גב' שטיינר כי בעבור מחיצת חודש דצמבר 2006 היא שילמה ארנונה לעיריה והתחשבנה עם התובע ששילם ישירות לה.

13.  לאור כל זאת דין התביעה להתקבל ועל הנתבעת להשיב דמי שכירות שגבתה מהתובע ביתר בסך של 3450 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.2007 ועד התשלום המלא בפועל.

14.  התובע מבקש בנוסף לחייב את הנתבעת בפיצוי בסך של 10,000 ש"ח עבור עוגמת הנפש שנגרמה לו. אכן לא ניתן להתעלם מטענה זו בשים לב לכך שהנתבעת התנהגה שלא כדין, כאשר התובע נאלץ לבקש אין ספור פעמים כי הנתבעת תשיב לו את ההמחאות אך במקו זאת הנתבעת הפקידה אותם שלא כדין. התובע הניח לפני פירוט שיחות מחודשים ינואר - מרץ 2007 מהם עולה כי ניסה ליצור מספר רב של פעמים קשר עם מר דניאל אך ללא הועיל.

15.  בנוסף זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו בשל ניהול הליך הוצאה לפועל נגדו שלא כדין. לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין עוגמת נפש סך של 3000 ש"ח.

16.  בנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1000 ש"ח בגין הוצאות משפט.